<h1>תמים דעים סימן ק"כ</h1>
<h2>דף ד:</h2>
(ח) וי"א אף שהחיינו מנ"ל קא סברי גמרינן האידנא מזמן שביהמ"ק קיים שהיו נוהגים (ביצה ה.) שאם באו עדים מן המנחה ולמעל' היו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ואינהו ודאי אמרי זמן בין בלילה הא' בין בלילה הב' לילה הא' שמא יבאו עדים קודם המנחה והוא הנמצא ברוב השנים ואין כאן קדש אלא אותו היום בלבד. ולילה הב' כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה מפני שיום ב' הוא העיקר ומינה מנינן לכלהו מועדות וכיון דאינהו עבדי אנן נמי עבדינן ואמרינן נמי זמן בראשון ובשני. יש לבעל הדין לחלוק ולומר א"כ ביצה שנולדה בזה תהא מותרת בזה שהרי יו"ט שני הוא העיקר ואפילו לדידהו ואין כאן אלא יום אחד ודאי קדש בין באו עדים קודם מנחה בין באו עדים מן המנחה ולמעלה אלא מדקיי"ל כרב ושמואל דאמרי תרווייהו (שם דף ד:) נולדה בזה אסורה בזה ש"מ דכיומא אריכתא דמו או כאלו נצטוו לעשות ב' ימים דמי ומשום הכי לא אמרינן זמן אלא בראשון. תדע דהא אמר רבא (שם ה:) מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ואפילו הכי אהניא תקנתו למנות מראשון למועדות ולא לשני אלמא ראשון עיקר. וכי תימא כיון דרבי יוחנן בן זכאי נהג כמנהג הראשונים לנהוג קדושה בשני ימים אף על פי שהראשון עיקר זמן נמי אפילו בשני כמנהג הראשונים יש לומר דרבי יוחנן בן זכאי (התיר') [הכיר'] עבד דלא לימרו זמן אלא בראשון כי היכי דלידעו שהיום ראשון הוא עיקר וממנו מונין כל המועדות וכ"ת כיון דאמר רבא (שם ו.) מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אפילו ביו"ט שני של ר"ה אלמא לאו קדושה אחת היא לכל דבר וה"ה לשהחיינו יש לומר מת לא שכיח וברכת שהחיינו שכיחא ובמילתא דשכיחא עבדו רבנן הכירא שחשבונו מיום ראשון משום הכי אין אומרין זמן אלא בראשון וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי פוק חזי מאי עמא דבר: הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוים ואין מערבין בב' ימים של ר"ה אלא לרוח אחת ואין מניחין עירובי תבשילין מיו"ט של ר"ה לחבירו ומתנה וכל האסור לכל ביום ראשון כגון ביצה ופירות הנושרין ומשקין שזבו וספק מוכן ופירות שאין במינן במחוב' והביאי' ע"א מחוץ לתחום לעיר שרובה ישראל ומכחל עינא וכיוצא בהם אסור ביו"ט שני.
(ט) אין בין שבת ליום טוב לב' יום טוב של ר"ה אלא עירוב. מנא לן דתנן בפרק [בכל] מערבין (עירובין לח.) רבי אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין ואומר אם עירובי בראשון למזרח בשני' למערב ואם עירובי בראשון למערב בשני למזרח ואם עירובי בראשון בשני הריני כבני עירי ואם עירובי בשני בראשון הריני כבני עירי ואמרינן בגמרא אמר רבא הלכה כד' זקנים ואליבא דרבי אליעזר דאמר ב' קדושות הן ובב' יו"ט של ר"ה אין עושין כן כדתנן (עירובין לט.) רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם ב' עירובין ואומר וכו' ולא הודו לו חכמים. ואמרינן בגמרא מאן חכמים רבי יוסי הוא דסבר דב' יו"ט של ר"ה קדושה אחת היא וכן הלכתא.
(י) וי"א אף שיירי שמן ושיירי פתילה ושירי מדורה ועגל שנולד: כלומר שכל אלו אסורין משבת ליו"ט מה שאין כן בב' יו"ט של ר"ה. מנא להו הא מלתא ליתא בגמרא כל עיקר אלא מסברא קא אתו לה וכיון דאתקצו כל הני לבין השמשות אתקצו לכולי יומא: ומביאין ראיה מן הירושלמי שאוסר שירי שמן ושירי פתילה ושירי מדורה משבת ליו"ט. ואנן חזינן לה שסברתם שבורה וראייתם אינה ברורה דאם כן בהמה ביו"ט אחר השבת היכי שחטינן ואמאי לימא מיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא: וכי תימא אין הכי נמי והאמר רבה (ביצה ב:) לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה ובביצה הוא דפליגי אבל בתרנגולת כולי עלמא מודו דשרי' אלמא לא אמרינן בכי האי מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי' יומא וטעמא דמלתא דלא אמרינן מגו אלא בדבר שכיוצא בו אסור אבל בדבר שכיוצא בו ביו"ט מותר לא אמרינן מגו ומן הירושלמי אין להביא ראי' דכד מעיינ' בירושלמי שפיר ותרד לעומקו אז תמצא נימוקו עמו דמאן דאסר התם שירי שמן ופתילה קסבר דשבת ויו"ט קדושה אחת היא: וביו' א' ליכא למימר מקצתו אסור ומקצתו מותר. אבל מאן דסבי' ליה דשבת ויו"ט ב' קדושות הן לית דינא ולית דיינא דכל הני שרי משבת ליו"ט כדפרישית לעיל מסברה ברורה וראיה גמורה וגם הירושלמי לנו הוא לעזרה ומשם תצא לנו התירא. והרוצה לעמוד על בירור דבר זה יעיין במה שכתבתי בדיני מוקצה ושם ימצא מבואר ומבורר היטב: הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין ואף על גב דשבת ויו"ט ב' קדושות הם ושני יו"ט של ר"ה קדושה אחת הם אפילו הכי אין הפרש ביניהם מאחר דקי"ל כרב ושמואל דאמרי (ביצה ד':) שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דרבה וה"ה לפירות הנושרין ומשקין שזבו וספק מוכן וכל דבר שכיוצא בו אסור ואפילו יו"ט שני הסמוך לשבת מלאחריה ספק מוכן אסור ממה נפשך אם היום ניצוד או נתלש ודאי אסור ואם מאתמול דהיינו שבת ניצוד או נתלש נמי אסור דהא אין שבת מכינה ליו"ט וה"ה לספק מוכן הבא בשבת שאסור אף ביו"ט שני הסמוך לה מאי טעמא אבל היכא דלית בה משום מוקצה הכנה כגון איסור שאין שוה בכל דהיינו פירות שאין במינן במחובר והם באים מחוץ לתחום בשביל יחיד אע"ג דבשבת אסור לבא בשבילו כיון דלישראל אחר שרי בו ביום דאמר מר (ביצה כ.) הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר למחר שרי אפילו לו ואפילו ביו"ט ראשון הסמוך לשבת מלאחריה. דכי אמרינן (שם ב.) אין שבת מכינה ליו"ט הני מילי איסור השוה בכל כגון ביצה וכיוצא בה אבל איסור שאינו שוה בכל כגון פירות הבאים מחוץ לתחום שאין במינן במחובר לא מקרי הכנה דאי לא תימא הכי מאי טעמא פליגי רב ושמואל ורבי יוחנן בביצה (דף ד.) לפליגו באיסור תחומין כה"ג וכ"ש בביצה וכי תימא להודיעך כחו דרבי יוחנן הוא דאתא דאפילו באיסור השוה בכל לית ליה הכנה דרב' הא לא איצטריך לאשמועינן דהא אמרינן לעיל (שם דף ג.) ואף רבי יוחנן סבר משום משקין שזבו אלמא לית ליה הכנה דרב' כלל אם כן לישמעינן איסור תחומין להודיעך כחן דרב ושמואל דקי"ל כוותייהו אלא מדנקט ביצה ש"מ דוקא ביצה שהוא איסור השוה בכל היא דמקריא הכנה אבל איסור שאינה שוה בכל לא מקריא הכנה ומותר מיו"ט לשבת ומשבת ליו"ט וה"ה לשני ימים טובים של ר"ה כיון שחשבונו מיום ראשון אלמא לאו קדושה אחת היא לגמרי ואפילו לבעלי חיים.
